עמימות ראיתיית / עמימות עובדתית

רשלנות רפואית - ייצוג בוועדות ביטוח לאומי - תביעות חברות ביטוח, רופאים ובתי חולים

מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין .

עמימות ראיתיית/עמימות עובדתית/הדוקטורינה בדבר אובדן הסיכוי והגדלת הסיכון
הלכת פאתח (ע"א 231/84 פאתח נ' קופת חולים של ההסתדרות) היוותה מעין מהפכה זוטא בדיני נזיקין, כיוון שפסקו לניזוק פיצוי למרות שלא הצליח להוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברויות בהליך אזרחי,קרי למעלה מ50% .
בית המשפט החל לרכך את הכלל הראיתי מקדמת דנא,לפיו נטל השכנוע אמור לעמוד על 51% ,אחרת התביעה תדחה,בלשון אחר בית המשפט ריכך את הכלל הכל או כלום.
בית המשפט בהלכת פאתח החל להשתמש בדוקטורינה "אובדן הסיכויים" כראש נזק עצמאי ובכך פתח מסלול פיצוי נוסף לתובע.
תובע שמגיש את תביעתו אמור להוכיח את תביעתו,בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה ", שהנטל עמד על 51% לפי מאזן ההסתברויות.
על מנת לעמוד בנטל הראיתי למשל ברשלנות רפואית, התובע היה צריך להיעזר בחוות דעת רפואית, או להישען על הכלל הדבר מדבר בעדו.
עקב הבעייתיות בהוכחת התביעה בית המשפט החל כאמור לפתח דוקטורינה,שנגעה לרשלנות רפואית, אולם ניתן להיעזר בה גם לתחומים אחרים והיא כאמור אובדן הסיכויים.
למה היה צורך באותה דוקטורינה? היו מיקרים שבהתאם לכללים הראיתים הרגילים התובע נתקל בקושי להוכיח את תביעתו,בית המשפט בשל תחושת הצדק , עשה הבחנה בין 3 סוגי מיקרים שונים כדלקמן שבהם ראוי להפעיל את הדוקטורינה אבדן סיכויי החלמה והגדלת הסיכון.עקב עמימות ראתיית.
(ניתן למצוא את ההבחנה בין הקטגוריות בע"א 8279/02 זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל –פורסם בנבו)

 

א.הקבוצה הראשונה-עמימות שנוגעת לעצם גרימת הנזק לתובע,כלומר שיש קושי להוכיח קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק לתובע.
בלשון אחר שי קושי ראיתי להוכיח קשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית של הנתבע לבין הנזק. למשל בע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל ואח' מדובר היה על אסיר שניסה לבצע ניסיון התאבדות באמצעות קפיצה מחלון,עקב הקפיצה נגרם לתובע נזק רפואי מידי.טענת האסיר הייתה שנגרם לו נזק בטיפול ע"י שירות בתי הסוהר.
היה קושי ראיתי לאבחן מה מידת התרומה של העדר טיפול במועד לפגיעה ואם היית התרומה,האם שיעורה עולה על 51% לפי מאזן ההסתברויות.
לכאורה התובע היה צריך להפסיד את תביעתו כי לא הוכיח לפי מאזן ההסתברויות שהתרומה של התובע לנזק עלתה על 50% .
בית המשפט קבע החל מהלכת פאתח כאמור לעיל, מעין נוסחת סף כדלקמן:
כאשר יש סיכוי תיאורטי שהתרשלות הנתבע,הוא גורם שמסוגל לגרום נזק, אזי למרות שלא ניתן להוכיח מידת התרומה שלו הלכה למעשה, אזי ניתן להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי בלבד כי לתובע נגרם נזק עקב ההתנהגות עוולתית של הנתבע.
שיעור הנזק יקבע על פי מידע סטטיסטי או בדרך של אומדנא.
לגבי קטגוריה זו עומד ד"נ כרמל נ' מלול,עדין אין פסק דין).
בהלכת אבו סעדה בית המשפט קבע שמידת האחריות של הנתבע בדרך אומדנא עומדת על 50% וזאת מבלי לנמק כיצד הגיע למסקנה זו.

 

ב. הקבוצה השנייה- התובע עומד מול קבוצה של התנהגויות עוולתיות, אשר גרם אחד משני אנשים או יותר, ואין הוא יודע מי מהם גרם לנזקו.
למשל שני אנשים ירו ואין יודעים מי מהם פגע בניזוק.במצב זה מעוול אחד יתבע על כל הנזק , ולאחר מכן קמה לו הזכות לתבוע מעוולים אחרים שיתחלקו עימו בנזק(ראה הלכת מלך).

 

ג. הקבוצה השלישית- היא עמימות שמתייחסת לגודל הנזק.
ידוע שחלק מהנזק נגרם ע"י המעוול וחלק לא.לא ברור מה חלקו של המעוול בנזק הסופי.
למשל בע"א 7375/02 עדן מלול נ' בית החולים כרמל חיפה-מדובר על פג שנולד בשבוע 30 להריון, שלוקה בשיתוק מוחין והוכר כנכה בשיעור 100%.
לא היה מחלוקת שעצם לידה בשבוע 30 להריון טומן בחיקו סיכונים בריאותיים לתינוק,אולם בנוסף היה גם התרשלות בניתוח ,אולם היה קושי להוכיח מה מידת התרומה של רשלנות בניתוח לנזק.
כלומר מדובר על מיקרים שיש חלק שלא קשור למעוול למשל עברו הרפואי של התובע, לידה מוקדמת וכדומה לעומת תוספת לנזק עקב התנהגות המעוול ולא ברור מה מידת התרומה של התוספת.
ולא ניתן להוכיח לפי מאזן הסתברויות את התרומה בשיעור 51% לפי מאזן ההסתברויות,למרות זו בית המשפט קבע בהלכת מלול שניתן להעריך את גובה הנזק על פי אומדנא.
מקרה דומה ניתן למצוא בע"א 8279/02 גולן ואח' נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט-מדובר בילד שנולד חולה, בית החולים לא היה אחראי להולדת הילד במצבו הרפואי, אולם הרשלנות הייתה שבשנים הראשונות לאחר היוולדו הוא לא אובחן כילד חולה ובכך החמירו את מצבו. היה קושי לעשות את ההבחנה מה מידת התרומה של רופא בקופת חולים למצבו הסופי של הילד.
בית המשפט בדומה להלכת מלול קבע שהערכת גודל הנזק יעשה בדרך של אומדנא.
נזק ראיתי שמאפשר לקבל את מלוא הפיצוי-מתקשר לקטגוריה שלישית

 

ד. קבוצה רביעית- למרות שבית המשפט לא איבחן אותה כקבוצה נבדלת, מדובר על נזק ראיתי שנגרם עקב התנהגות העולתית של הנתבע.
ועקב ההתנהגות של הנתבע נוצר קושי ראיתי להוכיח מה מידת התרומה של המעוול לנזק ובכך סיכל בסיכויי הזכיה של התובע בתיק.
היתרון בהחלת הכלל הראיתי שבית המשפט רשאי לפסוק פיצוי לא בדרך אומדנא ,אלא להחיל את מלוא הפיצוי על הנתבע. למשל בע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי- מדובר על אדם שאושפז בבית החולים,לצורך ניתוח תוספתן.בשל תקלה טכנית האיפוזיה לא חוברה נכון והתובע העומד בסכנת חיים.
בסופו של דבר ניתוח התוספתן עבר ללא תקלות,אולם עקב החשש מנזק רפואי נגרם לתובע נזק נפשי בשיעור 75% .
לתובע היה בעיות נפשיות כבדות משקל עוד בטרם נכנס לבית החולים,והיה קושי לקבוע מה מידת התרומה של בית החולים לנזק הנפשי.
בית המשפט קבע וזה החידוש שבית החולים אחראי על מלוא הנזק, כיוון שהוא גרם לנזק ראיתי להוכיח מה מידת התרומה של בית החולים לנזק הנפשי ולכן פסקו פיצוי על כל הנזק ולא פיצוי בדרך אומדנא. יחד עם זאת בע"א 2509/98 גיל נ' קופת חולים של ההסתדרות-מדובר היה על איחור באיבחון גידול בראש,כלומר לתובע היה גידול בלי קשר לבית החולים,הרשלנות הייתה שאם היו מגלים את זה במועד היה סיכוי להקטין את הגידול.
היה קושי ראיתי להוכיח מה מידת התרומה של האיחור בגילוי, וקבעו שגודל הנזק יהיה בדרך אומדנא ולא פסקו מלוא הפיצוי למרות שמדובר במקרה זהה מבחינת נזק ראיתי.
בע"א 9656/03 מרציאנו נ' ד"ר זינגר- מדובר על אחור באבחון בגידול במעי הגס, בית המשפט קבע שעצם זה שלא הסירו את הגידול בזמן מהווה נזק ראיתי ובדומה להלכת וילנסקי חייבו במלוא הנזק. כלומר יש אי אחידות בפסיקה בנושא זה.
העברת נטל השכנוע ופיצוי חלקי עקב העדר הסכמה מדעת למרות שלא הוכח רשלנות.

 

ה. תת קטגוריה- שקשורה לקבוצה הרביעית- הפרת חובת הגילוי- אלו מיקרים שהתובע לא הצליח להוכיח רשלנות, על פי מאזן הסתברויות,אולם מאידך הייתה פגיעה בהתאם לחוק זכויות החולה,ופגיעה בסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה של החולה, קרי החולה לא קיבל את מלוא המידע ולכן הסכמתה לא מושכלת וכפועל יוצא לא מדעת.
למשל בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל, מדובר על תובעת שנותחה בכתף לצורך ביופסיה. הביופסיה נלקחה כדי לדעת אם יש גידול או לא, ולכן הניתוח היה חיוני.אולם היא לא קיבלה הסבר שזו מטרת הניתוח.
בית המשפט קבע שלגבי נזק שנגרם עקב הפרת חובת הגלוי ולא מדובר ברשלנות מגיע פיצוי על פי אומדנא.
מקרה נוסף ת.א 7183/05 בן דוד נ' ד"ר ענתבי- מדובר על לידה בעוולה. מדובר על לידה של שלישייה ,אחד התינוקות נולד עם שיתוק מוחין, התובעת סירבה לעבור דילול עוברים.
בדיעבד אם הייתה עושה בדיקת מי שפיר היו מגלים את המחלה.
בית המשפט קבע שאמנם בנסיבות הקיימות רופא סביר לא היה צריך לבצע את הבדיקה, אולם בגלל שלא הוסבר לתובעת שיש אפשרות לבצע את בדית מי שפיר גם אם זה מנוגד לדעתם נגרם לתובעת נזק.
בית המשפט קבע פיצוי חלקי בדרך אומדנא בשיעור 20%.

פנה עוד היום - פגישה ראשונה ללא התחיבות.

פרטי יצירת קשר

משרד עו"ד אמיר לווינשטיין

כתובת: רחוב יוסף אליהו 14, ת"א

טלפון: 03-5250484