מקרים מייצגים וסיפורי לקוחות

להלן מספר מיקרים של לקוחות, שרק בעקבות פניה למשרדי השיגו את הסעד והפיצוי המגיע להם.

כל העובדות שהוזכרו הינם מתוך מיקרים אמיתיים, מטעמי חיסיון לא הוזכרו שמות ותאריכים.

  1. א' נכנס למשרדי כולו רוח וסערה, וששאלתי אותו לגבי פשר ההתנהגות סיפר לי, שלפני מספר חודשיים אשתו האהובה נפטרה. אשתו הייתה מבוטחת בפוליסה מסוג קולקטיב. חברת הביטוח סירבה לשלם לו את דמי הביטוח בגין מות המבוטח, הואיל ולשיטתם הפוליסה אינה מעניקה פיצוי במידה ומבוטח נפטר ממחלה שכבר פוצה בגינה בעבר.וכתור ראיה הם הפנו אותו לפוליסה שציינה באותיות קידוש לבנה, שאין משלמים פיצוי נוסף לגבי מחלה שכבר פיצו בגינה בעבר. כ10 שנים עובר למותה המנוחה חלתה במחלת הסרטן אולם החלימה ממנה, מספר חודשיים לפני מותה המחלה חזרה , אולם הפעם לא שיחק מזלה והיא נפטרה. בית המשפט קבע שאמנם מחד גיסא חברת הביטוח ציינה שאין מפצים מבוטח פעמיים בגין אותה מחלה, אולם מאידך גיסא בית המשפט קבע שהמבחן הקובע הינו מבחן הצפיות של המבוטח.בית המשפט קבע שלא מניח את הדעת שהמנוחה הייתה מסכימה לפוליסה שמגבילה באופן שרירותי את היקף הפיצוי ולכן פסקו לטובת מרשי חרף לשון הפוליסה.

     

  2. אדם כבן חמישים בקירוב נכנס למשרדי ותיאר בפני את השתלשלות חייו החל מיום הפציעה בשדה הקרב ועד ליום קביעת נכותו ע"י ועדה רפואית מטעם משרד הביטחון. הוועדה מטעם משרד הביטחון העריכה את נכותו בשיעור 10% נכות צמיתה בגין פוסט טראומה. עיון מדוקדק במסמכים הרפואיים שהלקוח הציג בפני לימד אותי שנעשה לו עוול משמעותי . עיינתי בפרוטוקולים מטעם משרד הביטחון וגליתי לתדהמתי שכל פעם הלקוח נשאל שאלה לכאורה תמימה " מה שלמו?" הלקוח טען שהוא חש בסדר ולאחר מכן הוועדה ציינה שאין שינוי במצבו והשאירו את נכותו על כנה. שאלתי את הלקוח מדוע הוא משיב כל פעם שמצבו בסדר למרות שכל המסמכים מעידים שחלה החמרה משמעותית במצבו.הוא השיב שכחלק מהסימפטומים של אדם הלום קרב, הוא מפחד מאנשים שמצטיירים בעיניו כאנשי סמכות ולכן באופן לא רצוני הוא תמיד משיב לשאלה לעיל באופן חיובי. מדובר באדם שבמשך שנים רבות מנסה בכוחות עצמו לשנות את רוע הגזירה ולשנות את גובה הנכות וכל פעם סובל מפח נפש מחדש. רק בעקבות הייצוג שלי וההסבר הממצה לוועדה , מדוע בעת שהלקוח טוען בלהט כל פעם מחדש שמצבו בסדר, דווקא תשובה זו מעידה שמצבו הוחמר .הוועדה קיבלה את ההסבר מצידי ושינתה את הנכות ל50% נכות צמיתה.

     

  3. אביו של ב' נכנס למשרדי וטען שהוא חייב להתנצל, כששאלתי אותו מדוע ? הוא השיב שהתיק נבחן כבר על ידי מספר עורכי דין וכולם ענו לו אותה תשובה, שאמנם הנזק שנגרם לבנו הוא נזק בלתי הפיך אולם לא ניתן ליחס אחריות כלשהי לבית החולים. כל עורכי הדין גיבו את תשובתם לב' בהסתמך על חוות דעת רפואית מטעמם. כששאלתי אותו אז מדוע הוא פנה אלי, הוא השיב שהוא שמע עלי בתור עורך דין שאינו מוותר בקלות, במיוחד בתיקי רשלנות רפואית. לאחר דברים אלו לא נותר לי אלא להצדיק את המוניטין שיצא לי. בחנתי את התיק שוב ושוב, לא היה מסמך שלא עיינתי בו מספר פעמיים , ועל פניו לא גליתי קצה חוט חשוד לטענת רשלנות נגד בית החולים. הייתה לי בכל זאת תחושת בטן , שבית החולים מצייר תמונה ורודה מדי, שרק על פניו הכול התנהל כשורה. עיון נוסף במסמכים ושיחה עם הלקוח ועדים נוספים, חיזק אצלי מחדש את החשד, שיש להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה. פניתי למומחה מטעמי ושאלתי את השאלות הכי ראשוניות בנזיקין, האם בית החולים הבין מה מהות הנזק בטרם התחיל לטפל בו, ואם בעת שהבין האם לא מדובר במעט מדי ומאוחר מדי. התברר שאכן החשד שלי היה מוצדק , בית החולים התייחס לב' כאלו כל החולים עשויים ממקשה אחת, ונתנה לו אותו טיפול שהייתה נותנת לכל חולה שנכנס לבית החולים ומתלונן על כאבי גב. בית החולים נפל במלכודת השגרה.ובמה הדברים אמורים ב' נכנס לשערי בית החולים כשהוא פוסע על רגליו באופן עצמאי והתלונן על כאבי גב, בית החולים כעניין שבשגרה נתן לו תרופות הרגעה, ובעת שב' התלונן בשנית שמצבו לא הוטב הוא קיבל פעם נוספת משככי כאבים. אכן ברוב המקרים זה סוג הטיפול הנכון אולם לא בהכרח נכון לכל החולים. הרי כל בר דעת יודע שלכל כלל יש יוצא מהכלל וראוי שבית החולים ידע לטפל גם ביוצאי הדופן. נחזור לסיפור המקרה- ב' אמנם הפסיק להתלונן על תחושת שיתוק וכאבים כי התרופות הרדימו אותו, ובעת שהתעורר היה כבר מאוחר מדי ב' הפך להיות משותק. אם בית החולים היה מקשיב לתלונות ב' ומפנה אותו באופן מידי לצילום ולאחר מכן לניתוח , ב' לא היה משותק. אולם בית החולים נרדם בשמירה וב' ישלם על כך מחיר כבד כל חייו. מיותר לציין שבימים אלה מתגבש הסכם פשרה בין בית החולים למרשי לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט.

     

  4. א' הודיעה לי שהיא מוכנה לסיים את התיק תמורת קבלת פיצוי סמלי מחברת הביטוח. א' הייתה מעורבת בתאונת דרכים. בדקתי את המסמכים הרפואיים . לפי המסמכים היה לי בסיס ראייתי לדרוש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, קל וחומר שסכום הפיצוי לפי ניסיוני היה שונה בהרבה מסכום הפיצוי שדרשה הלקוחה. הודעתי לא' שהואיל והפיצוי הוא חד פעמי צריך לוודא שאכן הפיצוי תואם את הנזק שנגרם לה, ואם היא מסרבת להגיש תביעה לבית המשפט, לצורך מינוי מומחה רפואי אני לא אוכל לייצג אותה. לאחר שכנועים רבים נאותה הלקוחה לבקשתי. בבית המשפט הצלחתי לקבל מינוי רפואי. המומחה קבע שיש לה 15% נכות צמיתה. בית המשפט קבע לה פיצוי שעולה לאין שיעור על הסכום שהלקוחה הסכימה לקבל בפתיחת ההליך. המסר ברור וגלוי לעין, לקוח לא יודע להעריך נזק בנזיקין , הואיל וזה דורש מומחיות מיוחדת.לפיכך ראוי לפנות אך ורק לעורך דין שמומחה בתחום, כדי שמערכת הצפיות לטוב או לרע תהיה ריאלית.

     

  5. א' עובד מזה שנים רבות כנהג מונית, א' הקפיד לעבוד לפי הכלל הידוע שהלקוח תמיד צודק ולכן נמנע ממריבות עם לקוחות מזדמנים. יום אחד עלה למונית לקוח מזדמן וביקש ממנו להסיע אותו להרצלייה. מרשי סיכם עימו על מחיר נסיעה. בעת שהגיעו למקום היעד, הלקוח ביקש שמרשי יסיע אותו בחזרה לפתח תיקווה. מרשי הסכים בכפוף לכך שהלקוח ישלם לו קודם עבור הנסיעה להרצלייה, הלקוח סירב, והחל לגדף ולאיים על חייו של מרשי. לאור האיומים המשיך מרשי בנסיעה.לאחר שהוביל אותו לפתח תקווה, הנוסע טרק את הדלת תוך שהוא מקלל את הנהג ולא משלם עבור הנסיעה. הויכוח עם הנוסע והפגיעה בכבודו, גרמה לו שכעבור מספר שעות מרשי התמוטט, הוא הובהל בדחיפות לבית חולים ושם הוא עבר צנתור עקב התקף לב. ביטוח לאומי סירב בכל תוקף להכיר באירוע כתאונת עבודה, הואיל ולא היה למרשי הוכחות חותכות שאכן הייתה נסיעה , לא היו עדים שראו את הלקוח, מרשי גם ציין גרסאות שונות לגבי זמן קרות האירוע, מרשי לא דיווח למשטרה במהלך האירוע ואף לאחריו , לא קרא בקשר לעזרה. למרות זו בית הדין קבע באופן יוצא דופן ומנוגד להלכה הפסוקה, שהאירוע החריג יבחן דרך עיניו הסוביקטביות של מרשי, גם אם כאמור אין לו ראיות תומכות חד משמעיות לחיזוק גרסתו. פסק הדין מהווה פריצת דרך כיוון שהוא מכרסם בהלכה הפסוקה מקדמת דנא, שאירוע חריג צריך להבחן במבחן כפול סובייקטיבי ואובייקטיבי , למרות זו בית המשפט קיבל את עמדתי שיש להכיר באירוע כאירוע חריג.

     

  6. ר' עבדה במפעל הייטק במשך 20 שנה בקירוב. בשנה האחרונה לעבודתה החלה חרושת שמועות, לפיה המפעל ייסגר עקב קשיים כלכליים. הדבר גרם מורת רוח למרשתי הואיל וכל פרנסת משפחתה היה על כתפיה. יום אחד היא שמעה באופן אקראי שהיא ברשימת המפוטרים. כעבור מספר דקות היא התעלפה, והובהלה בדחיפות לבית חולים.בבית חולים נתגלה שהלחץ הנפשי היווה טריגר למחלת נפש. המוסד לביטוח לאומי קבע שהואיל ומרשתי ידעה זה מכבר על פיטוריה, אזי בהתאם לפסיקה , לחץ נפשי מתמשך לא מהווה אירוע חריג ולכן ביטל את התביעה שלה להכרה באירוע כתאונת עבודה. בית המשפט קיבל את עמדתי שעצם הידיעה על הפיטורין מהווה אירוע חריג, גם אם הידיעה על הפיטורין ריחפה באוויר במשך פרק זמן ממושך. מדובר בפסק דין פורץ דרך כי זה מסייג פסיקה מעודכנת של בית הדין הארצי לעבודה ובית משפט עליון שדנו בסוגיה של לחץ נפשי מתמשך בעבודה, בשתי ערכאות קבעו כאמור באופן חד משמעי שלחץ נפשי מתמשך לא יוכר כתאונת עבודה.למרות ההלכה הפסוקה , בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדתי שיש לאבחן בין לחץ נפשי מתמשך לאירוע חד פעמי, שגם אם הדבר מהווה פירות של לחץ נפשי מתמשך עדין יש אפשרות להכיר בו כאירוע חריג.

     

  7. ר' עבד כמלטש יהלומים מזה 7 שנים כעצמאי. בשנה הרביעית לעבודתו כמלטש יהלומים ר' החליט לרכוש מלטשה אחרת,במקום המלטשה הישנה שנסגרה. ר' סבל מירידה בשמיעה ומטנטון,עקב הרעש המזיק ממכונות החיתוך.ר' היה חשוף לרעש מזיק במשך 10 שעות בממוצע ביום וזאת ללא אמצעי מיגון. ר' הגיש תביעה לביטוח לאומי בעילת מחלת מקצוע, וזאת עקב הטנטון וירידה בשמיעה. ביטוח לאומי דחה את תביעתו ,הואיל ולא הציג ראיות שנערכו בדיקות עוצמת רעש במקום עבודתו הקודם לעומת החדש. לפיכך לטענת ביטוח לאומי לא ניתן לדעת מה מקור הנזק,האם מקור הנזק מקורו ברעש המזיק או שמא נובע ממקור אחר שאינו קשור לסביבת העבודה. ר' טען שהדבר לא אפשרי כיוון שהמלטשה הקודמת נסגרה,ולכן לא ניתן לבצע בדיקות עוצמת רעש. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת ביטוח לאומי. הגשתי ערעור לבית הדין הארצי בטענה שיש לקבל את תביעת ר' לאור תורת המיקרו טראומה,פגיעות זעירות שגורמות בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך. כיוון שר' עבד ללא הפסקה,באותו סוג מקצוע,ותחת אותה השפעת רעש מזיק,אזי לא ניתן לאבחן מה מקור הנזק, וכפועל יוצא יש לקבל את תביעתו לאור הדוקטרינה לעיל.בית הדין הארצי קיבל את עמדתי והחזיר אותו לוועדה רפואית לצורך קביעת נכותו. מדובר בפסק דין פורץ דרך,כיוון שהוא מאפשר לבעל דין לטעון שהוא סובל ממחלת מקצוע,גם אם אין ברשותו כל הראיות להוכיח,שאכן מדובר ברעש מזיק לפי התקנות. הדבר בא לידי ביטוי למשל אם המפעל בו עבד פלוני עשרות שנים נסגר,ולא בוצע באותו מפעל בדיקת רעש במשך השנים.

     

  8. במסגרת שירותו הסדיר ר' שירת בתפקיד של נשק-מתקן נשקים. במסגרת שירות המילואים ר' עבר הסבה להיות חובש. כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 ,ע' גויס לשירות מילואים.ע' סבר שהוא יצטרף לחבריו לגדוד המילואים וימלא תפקיד של חובש. הלכה למעשה ר' צורף לגדוד של גולני כתוב לוחם מהשורה. ר' היה מלא מוטיבציה לתרום למאמץ המלחמתי,אולם למצער היה פער ניכר בין רצון לבין יכולת. מראות הזוועה מהמלחמה לא הרפו ממנו גם לאחר שחלפו שנים רבות מאז תום המלחמה. לאחר תום המלחמה,ר' לא הצליח לשקם את חייו, הוא נכשל שוב ושוב מבחינה כלכלית,למרות שמדובר היה בסימפטומים של הלום קרב ,ר' לא קישר את מצבו הנפשי למראות המלחמה.רק בשנת 2000 בעקבות הרצאה על הלומי קרב, החליט ר' להגיש תובענה לקצין התגמולים. משרד הביטחון דחה את תביעתו באמתלה ,שעבר למעלה מ3 שנים מיום שחרורו משירות צבאי ולכן חלה על התביעה התיישנות. פניתי לבית משפט שלום ,בבית משפט טענתי שאמנם חלפו שנים רבות מיום קרות האירוע,שבגינו מרשי החל לסבול מתופעות של פוסט טראומה,אולם עיון מעמיק במסמכים מטעם משרד הביטחון, מלמד שהיה אזכור למצבו הרפואי ולטראומות המלחמה,כבר בשנת 1982 . בית המשפט קיבל את גרסתי וחייב את משרד הביטחון בתשלום הוצאות משפט. מדובר בפסק דין פורץ דרך,הואיל ובית המשפט קיבל את עמדת מרשי למרות שחלפו שנים רבות מאז תום המלחמה, ולמרות שלא היה אירוע מיוחד יוצא דופן שיכול להוות טריגר להופעת הסימפטומים להיותו אדם הלום קרב.

פנה עוד היום - פגישה ראשונה ללא התחיבות.

פרטי יצירת קשר

משרד עו"ד אמיר לווינשטיין

כתובת: רחוב יוסף אליהו 14, ת"א

טלפון: 03-5250484