פסקי דין

עופר משולם נ' עמי מיטרני בע"מ | 01 מאי 2013

עופר משולם נ' עמי מיטרני בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 50246-06 משולם נ' עמי מיטרני בע"מ ואח' | 01 מאי 2013

בפני: כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר

תובע:  1. עופר משולם  

נגד

נתבעים: 1. עמי מיטרני בע"מ
2. חברת ביטוח הדר

החלטה

  1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה לה טוען התובע, יליד 11.10.61, מיום 22.7.99. עובר לתאונה עבד התובע כטכנאי לציוד וידאו מקצועי אצל הנתבעת 1 משנת 1987 ועד לקרות התאונה במשך 13 שנים. נתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את נתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים שהונפקה גם לטובת התובע.
  2. הצדדים חלוקים באשר לכל רכיבי התביעה ובעיקר, האם עלה בידי התובע להוכיח טענת ההתרשלות של הנתבעות כלפיו, האם קיים קשר סיבתי בין ליקוייו הגופניים לבין התאונה, האם קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת בה לקה התובע לבין התאונה וכן מהם נזקיו עקב התאונה.
  3. העידו בתיק זה עדים רבים: התובע, אחיין התובע ובנו של הנתבע 1 מעבידו, הנתבע 1 שהוא גיסו של התובע ומעבידו בזמנים הרלבנטיים וכן מומחים רפואיים רבים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט.
  4. התובע עסק אצל הנתבעות בכל התחום של ציוד המספק תמונות, עבד עם ציוד שכלל שרתים כבדים. במועד התאונה עבדו בבית העסק: טכנאי בשם אורן עובד, פקידה בשם פרוזה קטייב, מנהלת חשבונות- מרגלית (אחות התובע) והנתבע. התובע טוען כי במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, היה טכנאי מעבדה האחראי גם על הציוד שבמחסן ובמעבדה וכן על תקינות ציוד וידאו מקצועי, עבודתו כללה גם נשיאת משאות כבדים.


    נסיבות התאונה:
  5. בסיכומיו תאר התובע את התאונה כדלקמן: ביום 22.7.99 התבקש להרים כעשרים מוניטורים במשקל של 20 ק"ג כל אחד שהיו ארוזים בקרטונים, לצורך ניקויים והשבתם אחר כך לאריזתם. לאחר גמר פעולות אלו, נדרש התובע להרים מכשיר וידאו טייפ מקצועי במשקל של 40 ק"ג בקירוב, שהיה מונח על הרצפה, ולהניח את המכשיר על גבי שולחן העבודה לצורך בדיקת תקינותו. תוך כדי הרמת המכשיר חש התובע בכאב עז והמכשיר נפל מידיו והוא לא יכול היה לזוז ממקומו. אמבולנס הוזמן למקום אך התובע סרב להתפנות בו בתקווה שהכאב יחלוף. לאחר שהייה של כמה שעות, הוזמנה מונית אשר פינתה את התובע לביתו.
  6. גרסת התובע בתצהירו אוששה גם בחקירתו הנגדית של אחיינו, מר גד מיטרני שהעיד כי, בשנת 1999 היה בן 15 והגיע לחנות בבוקר בזמן החופש הגדול. העיד כי ראה את התובע במעבדה מרים את המכשיר, שמע את צעקתו והבחין כי המכשיר נפל לו. לאחר מכן הלך והתובע  נותר במעבדה. לאחר התאונה התובע שכב על הרצפה ניסו לעזור לו לשבת העובד והמזכירה והוא צעק מכאבים, הזמינו אמבולנס וכאשר האמבולנס הגיע הוא עזב את המקום.
  7. נתבע 1, מר עמי מיטרני אברהם, העיד כי התובע החל לעבוד בחברה משנת 1986, עבד בכל יום כשמונה שעות. התובע התעסק בתיקונים, עבד מול קהל לקוחות. העיד כי הוא לימד את התובע את רזי המקצוע, כאשר מעטים ידעו לתת את שירות התיקונים במעבדה למכשירי סוני איתם הם עבדו. מדובר בציוד ששוקל בין 20 ל-40 ק"ג הכולל גם: מוניטורים, מיקסרים, מכשירי הקלטה. קהל הלקוחות היו גם חברות הכבלים בעיקר גופים עסקיים ולא אנשים פרטיים. מדובר בעבודה עם ציוד כבד משקל. הנתבע העיד כי למרות שהוא והתובע קרובי משפחה הוא לא היה משאיר אותו בעבודה מסיבה זו בלבד, אלא בגלל שהוא היה מקצועי וטיפל בעבודה רבה במקום. העיד כי במועד התאונה לא נכח במקום. כשחזר למשרד אמרו לו כי התובע נפגע והזמינו אמבולנס. עדותו תומכת בנסיבות התאונה אשר תוארו על ידי התובע.
  8. הנתבעות אינן מכחישות את נסיבות התאונה בסיכומיהן אולם הן מתכחשות לעובדת היות המכשיר כבד משקל. אני מקבל את גרסת התובע וקובע גם על פי התיעוד הרפואי שהוגש (בו תוארו נסיבות התאונה) כי התאונה התרחשה עת ביקש התובע להרים מכשיר כבד במשקל של 25- 40 ק"ג , במהלך עבודתו ולצורך עבודתו, בידיו וללא עזרה, ותוך כדי ההרמה נגרמו לו נזקי גוף.
  9. עדותו של התובע לעניין נסיבות התאונה הייתה מהימנה עלי והיא נתמכת במסמכים הרפואיים שהוגשו. כך למשל בטופס חדר מיון צוין כי נפגע עקב כך שהרים משא כבד. כך לאורך כל התיעוד הרפואי צוין כי הרים מכשיר כבד, כך גם בטופס ההודעה על התאונה צוין כי: "תוך כדי הרמת וידאו טייפ סוני מהרצפה לשולחן העבודה נתקף כאבים עזים...". הנתבע עצמו העיד לגבי המכשירים שהיו במקום כי הם היו במשקלים כבדים מאד. איני יכול לקבוע בוודאות מה היה משקלו של המכשיר אותו הרים התובע אולם אני מקבל את עדותו וקובע כי משקלו היה בטווח של בין 25 ק"ג ל-40 ק"ג.

    חבות הנתבעות:
  10. התובע טוען כי הנתבעות התרשלו כלפיו משום שנדרש להרים משאות כבדים במהלך עבודתו ללא עזרה נוספת של עובדים וללא ציוד עזר כלשהו, שממילא לא היה בנמצא, לא היו נהלי בטיחות ובפרט לציוד המקצועי הכבד ולא הועברו הדרכות לעובדים.
  11. הנתבע 1, מעסיקו של התובע העיד לגבי משקל הציוד שהתובע נאלץ לשאת בידיו. עוד העיד כי כחלק מפעילות הטכנאים במעבדה הם נדרשו להרים ציוד ממדפי המחסן ולסחוב הציוד למעבדה, להרים על השולחן לתקן ולהחזיר למדפי המחסן. בעסק לא היה קצין בטיחות לא ניתנו הנחיות בכתב או בעל פה לגבי נוהלי בטיחות הואיל וגם הנתבע העיד כי לא היה מודע להם. לא היה בעסק ציוד הרמה, כיום יש עגלה לקרטונים. ציוד שאינו באריזתו המקורית נדרשו לסחוב ללא ציוד עזר על מנת שהציוד לא יתפרק מבפנים. את רוב הציוד העסק מקבל לא באריזתו המקורית. התובע עבד לבדו. במעבדה בגלל האופן בו נבנתה, לא היה ניתן לעבור בה עם עגלות שינוע.
  12. מנגד, טוענות הנתבעות כי, התובע לא צרף חוות דעת של מומחה בטיחות לגבי משקל המכשיר ושיטת העבודה הבלתי בטוחה הנטענת על ידו. הנתבעות טוענות כי הגם שהיו במקום מכשירים במשקלים שונים, התובע לא הוכיח איזה מכשיר הרים ובאיזה משקל. הנתבעות טוענות כי אין בחקיקה הישראלית, למעט לגבי עבודות נוער, חקיקה בנושא משקל מקסימאלי מותר ליחידה לנשיאה ביד, אין תקן רשמי. בנוסף טוענות הנתבעות כי התובע לא הוכיח ששיטת העבודה הייתה מסוכנת וכי קיימת שיטת עבודה אחרת בטוחה יותר.
  13. בנסיבות המתוארות לפניי, אני סבור כי יש מקום לקבוע את התרשלותם של הנתבעות כלפי התובע. הגם שאין לפניי חוות דעת מומחה בטיחות, איני סבור כי יש בכך הכרח. מדובר בעובד שתיאר את מהלך עבודתו באופן כזה שנדרש היה להרים בידיו מכשירים כבדים ללא עזרה. עיקר עבודתו אמנם הייתה תיקון אולם נלוו לה תפקידי סבלות שונים, לקיחת המכשירים מהמחסן או הרמתם מהרצפה עליה הונחו והרמתם לשולחן העבודה וכן בסוף התיקון השבתם למחסן או לאריזותיהם.
  14. הגדרת העבודה של התובע היה טכנאי לתיקון ציוד ולא סבל. על כן, סבורני כי מי שעוסק בתיקון מקצועי של מכשירים ולא בתפקיד הכולל מעצם טבעו וטיבו סיכונים הטמונים בעבודת סבלות למשל. וגם אם לצורך תפקיד התיקונים יש לראות בנשיאת המכשירים כסיכון טבעי לסוג העבודה אין לקבוע כי העובד לקח על עצמו סיכון זה והמעביד פטור הוא. מעביד המורה לעובדיו להרים בידיהם משקלים הנעים בין 25-40 ק"ג מידי יום כחלק משיטת העבודה אולם לא מספק להם אמצעי עזר להרמתם, או כוח אדם נוסף לסיוע, מעביר את האחריות לכתפיו ואני סבור כי מדובר גם ברשלנות.
  15. אין צורך בחקיקה פרטנית על מנת להבין כי הסבירות שעובד יינזק בגופו עקב נשיאת משקלים כאלו הנה גבוהה ושכיחה ויצירת תנאי עבודה ושיטת עבודה רשלניים. איני סבור כי מדובר במשקל נמוך, יש לשים את הדגש כי במקרה דנן מדובר בעובד אחד אשר הרים בעצמו מכשיר כבד במיוחד לצורך תיקונו מהרצפה לשולחן העבודה, זאת לאחר שבמהלך יום העבודה הרים מכשירים נוספים במשקלים לא נמוכים (20 ק"ג) בכל פעם ללא עזרים.
  16. עדותו של נתבע 1, מעסיקו של התובע הייתה ברורה. התובע לא קיבל הדרכה, נהלי הבטיחות לא היו ידועים גם למעביד, לא היו עגלות שינוע במקום או כלי הרמה אחר, לא היו עובדים נוספים שיכלו לסייע לתובע ביום המקרה. התרשמתי מתובע שעבד באופן מסור ולאור כל האמור אני סבור כי הנתבעות התרשלו כלפי התובע בנסיבות המקרה הנ"ל. איני מוצא מקום לייחס לתובע כל אשם תורם . התובע פעל על פי שיטת העבודה שנתבע 1 בעצמו לימד אותו ובהתאם לנהלים שהיו במקום.

    הנכות הרפואית:
    נכות אורתופדית:
  17. התובע מבקש לאמץ את קביעת ד"ר גרינטל ארנן, מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעמו. בחוות דעתו ציין המומחה כי התובע סובל מכאבים והגבלה בתנועה בעמוד השדרה הצווארי והגבי והמותני בשיעור כולל של 35% ולאור מצבו לא יכול לשוב לעבודתו הקודמת. מנגד, מבקשות הנתבעות לאמץ את חוות דעתו של פרופ' נורובאי מנתח אורתופד מטעמן, אשר ציין כי בבדיקתו מצא רק הגבלה קלה בתנועות עמ"ש. לפיו התובע כלל לא נחבל בעמ"ש גבי ואין כל זיקה בין פגיעתו בעמ"ש צווארי לבין עבודתו. הממצאים בדבר בליטות דיסק - שכיחות. לא קיימות אצל התובע פריצות דיסק או בקעים המצביעים על רקע חבלתי. תלונותיו בדבר כאבים בצוואר ובע"ש גבי אינן בזיקה לתאונה. על כן לדעת המומחה יש לקבוע נכותו הצמיתה בשיעור של 10% עבור הגבלה בתנועות עמ"ש מותני לפי סעיפים 37 (7) א לתקנוות המל"ל. המומחה סבור כי אין כל מניעה לתובע מבחינה אורתופדית לעבוד ולתפקד.
  18. התובע מסביר כי עובר לתאונה לא התלונן על כאבי גב ואין כל תיעוד רפואי המעיד על כאבים כאלו לפני התאונה ועל כן הם תולדה של התאונה. בנוסף הפנה לתיעוד רפואי בסמוך ולאחר התאונה לפיו התלונן על כאבי צוואר וטוען כי  פרופ' נורובאי עצמו, העיד כי אם היה מוצא קשר בין ההגבלה הקלה בעמ"ש צווארי לבין הפגיעה התובע היה זכאי ל-10% נכות נוספים. משנמצא קשר כזה יש להוסיף את אחוזי הנכות ולקבוע כי פרופ' נורובאי התכוון להעניק לתובע 20% נכות לצמיתות.
  19. הנתבעת מצביעה על החלטת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי אשר העריכה את נכותו של התובע בשיעור של 10% בלבד בשל כאביו בעמ"ש מותני. הנתבעת סבורה כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' נורובאי מן הטעם שהיא מתיישבת עם החלטת הועדה לעררים.
  20. אני סבור כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובעת בתחום האורתופדי הנה בשיעור 19%, וזאת בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה וכן עקב הגבלה וכאבים בתנועות הצוואר אשר יש לגביהם רישום תלונות התובעת לאחר התאונה ואין כלל עבר רפואי אודותיהם עובר לתאונה. באשר לתוספת התפקודית שמוסיף ד"ר גרינטל, משמונה מומחה תעסוקתי אשר חוות דעתו איני סבור כי יש מקום לחשב כפל נכויות ואתייחס לנכות התפקודית בפרק המתאים.

    נכות נירולוגית:
  21. התובע מסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו פרופ' עמוס קורצין, מומחה בתחום העצבים ופרמקולוג, אשר קבע כי מדובר בתובע הסובל מספר שנים מסכרת. מבחינה נוירולוגית סובל מכאבים בגב ובגפיים. הכאבים בגב נגרמים על ידי שינויים מהתחום האורתופדי. כאבים בגפיים הם סיבוך מוכר של סכרת ונגרמים על ידי פגיעת הסוכרת בשורשים ובעצבים ההיקפיים. במקרה של התובע קיימים ממצאים חד משמעיים של פגיעה בשורשים תוצאה של מחלת הסוכרת, תופעות של כאבי גפיים יכולות היו להופיע אפילו מספר חודשים לפני התגלות הסוכרת. המומחה סבור כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 29 (6) לתקנות המל"ל.
  22. בעדותו הסביר פרופ' עמוס קורצ'ין כי ממצאים של הפרעות הליכה (אשר נמצאו אצלו בבדיקה הקלינית ולא נמצאו בבדיקת המומחה מטעם הנתבעת) מסייעים לקביעת הנכות אולם לא הכרחיים. הנכות העיקרית נקבעה עקב ממצאי בדיקות אחרות אשר העידו באופן מובהק על כאבים שורשיים אשר נתמכים גם בתוצאות בדיקת אלקטרו מיוגרפית. הפגיעה הרדיקלופטית יכולה להופיע גם לפני התפרצות הסוכרת אולם משייכים אותה למחלת הסוכרת.
  23. בנוסף, התובע הצביע על מסמך רפואי שנערך על ידי  פרופ' יעקב אלול ורדי, מומחה בתחום הנוירולוגיה והנוירו פסיכיאטריה אשר סבור גם הוא כי התובע סובל מנכות נוירולוגית מעורבת בגין התאונה ובגין מחלת הסוכרת. הנכות החבלתית הקבועה בשיעור 5% על פי סעיף 31 (1) לתקנות המל"ל. הנכות הנוירולוגית הסוכרתית בשיעור 10% על פי סעיף 29 (6) 2 ויש חשש להחמרה. הנכות הכללית בגין הסוכרת וסיבוכיה העצביים בשיעור של 65% לפי סעיף 4 (6) לתקנות המל"ל ולכן יש מקום להפעיל ולהוסיף את תקנה 15.
  24. מנגד, מסתמכות הנתבעות על חוות דעת מטעמן שנערכה על ידי פרופ' אלדד מלמד, מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר כתב כי בדיקתו הנוירולוגית נמצאה תקינה ועל כן אינו מוצא כל נכות עקב תאונת העבודה. בחקירתו, הסביר כי על אף שנמצאו ממצאים חשמליים בבדיקות EMG שנעשו לתובע, הם אינם ממצאים קליניים ועל כן לא ניתן להעריך נכות על פיהם. המומחה אומר שלא מצא ממצאים אובייקטיביים ואפילו לא ירידה בהחזרים ועל כן לא העניק נכות.
  25. מצאתי לנכון לקבל את הסבריו של המומחה מטעם התובע ולקבוע כי התובע סובל מנכות נירולוגית בשיעור 10% על פי תקנה 29 (6) לתקנות המל"ל ובזיקה ישירה למחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. המומחה הסביר באריכות הן בחוות הדעת והן בחקירתו מדוע לשיטתו יש לקבוע נכות אצל התובע. המומחה הסביר כי הוא מסתמך על תיעוד רפואי רב אשר בו יש תימוכין לממצאי בדיקתו הקלינית באשר להליכה אנטאלגית (אשר מהווה ממצא לקביעת נכות). אני סבור כדעת המומחה כי יש מקום להתחשב בתלונותיו  הסובייקטיביות של התובע  בדבר כאבים בגפיים אשר להן תימוכין בצריכת התרופות הנרקוטיות אותן התובע צורך. מסקנת המומחה מתיישבת עם בדיקת ההדמיה שבוצעה.

    מחלת הסוכרת מסוג 1:
  26. עיקר המחלוקת בתיק זה נעוצה בטענתו של התובע לפיה קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת מסוג 1 בה לקה לבין התאונה. התובע טוען כי הטראומה הפיסית הקשה שנגרמה לגופו מבחינה אורתופדית ונוירולוגית ותפקודית, יחד עם הדחק הנפשי וסמיכות הזמנים בין תופעות הלוואי של מחלת הסוכרת, מלמדת על זיקה בין פרוץ המחלה לתאונה.
  27. מנגד, טוענות הנתבעות כי לא קיימת כל אסכולה רפואית הקושרת בין לחץ נפשי לבין האצת המחלה או הופעת המחלה. וגם אם כן, התובע לא הוכיח כי מבחינה אובייקטיבית נסיבות התאונה שלו מקימות מבחינה רפואית ומשפטית קשר סיבתי כזה. כמו כן בנסיבות המקרה הלחץ הנפשי לו טוען התובע – מקורו לא בתאונה אלא בגורמי דחק סביבתיים בהם היה שרוי שלא בזיקה לתאונה.
  28. התובע הגיש חוות דעת מטעמו שנערה על ידי פרופ' מיכה רפפורט – מומחה לסוכרת ולרפואת פנימית אשר קושר בין הופעת הדחק הנפשי אצל התובע עקב התאונה לבין הופעת מחלת הסוכרת מסוג 1 ממנה סובל התובע. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן שנערכה על ידי פרופ' רביד וכן את קביעת המל"ל לפיהן נקבע העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות מחלת הסוכרת.
  29. לנוכח הפערים מונה מומחה מטעם בית השפט – ד"ר ירושלמי אשר לפיו, ביחס לדו"ח הוועדה הצבאית, התובע מתאים יותר לסעיף 3 המורה כי אם החייל עבר אירוע רפואי או נפשי קשה בסמוך מאד להתגלות הסוכרת  ניתן לייחס לאירוע תפקיד שגורם לחשיפת הסוכרת וכן כגורם להאצת תהליך הרס הלבלב וניתן לקבוע כי יש קשר בין שני האירועים אם הסוכרת תתגלה תוך שלושה חודשים. לאחר שצוטט חלק ממאמר של רודולף על ידי ב"כ התובע אישר המומחה כי ישנה ספרות התומכת בזיקה בין מתח לסוכרת וכן אישר כי מדובר בספרות רפואית, מדובר גם בדעה הכתובה כאפשרות בספר הרפואי של נלסון.

    האם ישנה אסכולה המכירה בקשר הסיבתי בין דחק נפשי להופעת הסוכרת?
  30. התובע סבור שכן והוא מסתמך הן על חוות הדעת מטעמו של פרופ' רפפורט והן על קביעות ד"ר ויסבורט יהושוע מהועדה הרפואית הראשונה של המל"ל ועל קביעות ד"ר קלינגר יצחק מהוועדה הרפואית השנייה של המל"ל אשר מצאו קש"ס בין הפגיעה בתאונה לבין הופעת המחלה. התובע מצביע על העובדה כי רופאים רבים מצאו קש"ס  ודעותיהם מנויות בתיעוד הרפואי שצורף.
  31. מנגד, טוענות הנתבעות כי אסכולה רפואית היא עמדה או דעה בה מרכזים רפואיים חשובים מחזיקים בה, והיא אמורה להתפרסם בספרי הלימוד החשובים. הנתבעות מסתמכות על דבריו של פרופ' רביד לפיו, אין אף ספר לימוד המזכיר דחק נפשי כגורם אפשרי להתפרצות הסוכרת מסוג 1. לכל היותר אירועים של דחק נפשי או גופני יכולים לגרום להפרת האיזון המטאבולי אצל חולי סכרת אולם מדובר בשינויים הפיכים באיזון. פרופ' רביד הסביר כי דו"ח ועדת רז (9 מומחים שמינה משרד הביטחון בקשר לזיקה בין סכרת לשירות צבאי)אינו מצביע על עמדה מדעית, אינו יכול ליצור אסכולה ותכליתו קביעת פשרה בתביעות של חיילים נגד משרד הביטחון.
  32. ברע"א 1696/11 יבגני מלישב נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (פורסם בנבו) נקבע כי: "ביום 5.1.2011 הוגשה הודעת העדכון מטעם קצין התגמולים. מההודעה עולה כי ביום 24.8.2008 הוקם פאנל מומחים במינוי מנכ"ל משרד הבריאות. מסקנותיו של הפאנל המקצועי היו כי אין אסכולה רפואית מוכחת המכירה בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין התפרצות סכרת נעורים, אולם קשר סיבתי כאמור עשוי להתקיים במקרים פרטניים ומשכך יש לבחון כל מקרה לגופו. מסקנותיו של פאנל מקצועי זה מתיישבות עם מגמת הפסיקה כאמור לפיה אין בהיעדר אסכולה רפואית מוכחת כדי לחסום את דרכו של תובע קונקרטי מלהוכיח קיומו של קשר סיבתי בנסיבותיו הפרטניות".
  33. פסק דין זה מאשש כי בתביעות נגד קצין התגמולים לא הוכרה האסכולה הרפואית לה טוען התובע אולם קשר סיבתי עשוי להתקיים במקרים פרטניים ומשכך השאלה המשפטית צריכה להיבחן במקרה הקונקרטי דנן. הערה זו, לשיטתי ניתן לאמצה במקרים של תביעות נגד משרד הביטחון וגם במקרים בהן מוגשות תביעות "אזרחיות"- שכן לא נאמר אחרת ומן השיקולים בדבר  אחידות הפסיקה.

    האם קיים קשר סיבתי פרטני, בין מקרה הדחק לבין פרוץ מחלת הסוכרת אצל התובע?
  34. התובע טוען כי מחלת הסוכרת נגרמה לו באופן ישיר מהטראומה הפיסית והנפשית עקב התאונה. עובר לתאונה כלל לא סבל מכל תסמין של מחלת הסוכרת.
  35. הנתבעות טוענות כי תשובה לשאלה זו היא שלילית וסומכות על דעתו של פרופ' רביד: כאבי גב , חזקים ככל שיהיו אינם מהווים אירוע דחק. במיוחד מקום בו לא הולידו קיומו של ניתוח והם שכיחים באוכלוסייה. הנתבעות מצביעות על כך כי גם ד"ר ירושלמי העיד בתשובותיו לחקירה הנגדית כי, מבחינה רפואית-נפשית, המקרה אינו משמעותי דיו ביחס לאירועים סטרס וגניים אחרים שלא עמדו בפניו במועד מתן חוות הדעת.
  36. התובע מסתמך כאמור על עיקרי חוות דעתו של פרופ' מיכה רפפורט מטעמו אשר סבור כי קיים קשר מבוסס בין דחק נפשי לבין הופעת מחלת הסוכרת. המומחה טוען כי הואיל והתאונה הותירה בתובע כאב רב ובעקבות התאונה נגרם לו משבר נפשי קשה אשר בא לידי ביטוי בחרדה ודיכאון והפרעות שינה יש לראות קשר בין הופעת הסוכרת לדחק עקב התאונה. מתקיימת סמיכות זמנים. סביר לדעת המומחה, להניח כי אילולא הדחק שנגרם לתובע עקב תאונת העבודה מחלת הסוכרת לא הייתה פורצת אצלו. על סמך תקנות הנכים עקב הופעת מחלת הסוכרת התובע זכאי ל-65% נכות צמיתה.
  37. פרופ' מיכה רפפורט נחקר על חוות דעתו והסביר כי, עברו הצבאי של התובע לא מעלה ולא מוריד הואיל ומדובר בשירות צבאי שהתרחש למעלה מעשרים שנה עובר למקרה הופעת הסוכרת, לא הייתה לתובע סוכרת בזמן הצבא ויש לבחון את עוצמת הדחק וקשר סיבתי. ישנן מחלות שיש להן מנגנון הדק, כלומר מתפתחות באופן הדרגתי כאשר נקודת ההתחלה אינה ידועה ונקודת הזמן בה מתגלה המחלה הנה אקראית. המומחה סבור כי סוכרת מסוג 1 היא מחלה מתפתחת בהדרגה כאשר הרס תאי הלבלב מתחיל חודשים עד שנים לפחות לפני שהמחסור באינסולין גורם לכך שרמת הסוכר תעלה. בכדי שהמחלה תופיע יש צורך למעלה מ-80% הרס של התאים.
  38. ד"ר ירושלמי: מומחה בתחום האונקולוגיה והסוכרת מטעם בית המשפט, בחוות דעתו נטה לקבוע קשר סיבתי בין התפרצות הסוכרת לבין התאונה אצל התובע, מהנימוקים הבאים: קשר הזמנים בין הופעת הכאבים להתבטאות הסוכרת, מספר חודשים לאחר התאונה.  העדר מקרה רפואי משפחתי ידוע. עצמת הכאב והדחק הנפשי- התרשמות המומחה כי התובע עבד עד למקרה ברציפות חדל לעבוד מיום התאונה. כמו כן מתיעוד לפיו מעבר לכאב נוספה מצוקה נפשית ודאגה, אשר מהווים גורמי דחק המוכרים כבעלי קשר להופעת סוכרת מסוג 1. גם במקרה כי אין קשר סיבתי בין הופעת הסוכרת לתאונה יש לזקוף את חומרת המחלה ואי היכולת לאזנה בצורה הסבירה למצב הפיסי והנפשי  כתוצאה מהתאונה.
  39. אולם בחקירתו, העיד ד"ר ירושלמי: כי תהליך הרס תאי הבטא יכול להיות מספר חודשים לפני התפרצות המחלה עד מספר שנים. על מנת שתיווצר מחלת הסוכרת למעלה מ-80% מהתאים צריך להיהרס. אין ספרות מדעית אשר קושרת או שוללת קשר בין מצבי דחק להיווצרות המחלה. המומחה מסכים שעל מנת שסטרס יחשב לגורם מחלת סוכרת 1 יש לאמוד אותו על פי חומרתו.
  40. המומחה הסביר כי לתובע לא הייתה מחלת סוכרת לפני התאונה וגם לא ניתן לקבוע כי קוננה בו המחלה לפני. כמו כן המומחה מוסיף כי: "מדובר כאן באדם שחשוף למצבי סטרס בדרגות כאלה ואחרות מאד רציניות, זאת אומרת זה לא אירוע הסטרס היחידי בחייו ולכן קשה לי מאד להגיד שדווקא הסטרס הזה הוא היחיד האחראי להתפרצות או לסוכרת, אני יכול להגיד שאולי הוא במשהו הפך לטריגר להופעת הסכרת ממצב או המצב הטרום סוכרתי ממצב א' למצב ב'." (עמ' 29 פרוטוקול מיום 10.2.11).
  41. באשר לכוונתו במילה טריגר, ציין המומחה כי הוא מסכים כי אלמלא התאונה המחלה לא הייתה פורצת בזמנים האלו. המומחה הסביר כי יכול להיות מצב שבעקבות התאונה נוצר דחף להתפרצות מצב נתון שקט שהביא את הסוכרת לעלות על פני השטח.  המצב השקט יכול היה להישאר כך תקופות ארוכות ותקופות קצרות וזה אינדיבידואלי.
  42. המומחה הסביר כי התובע סובל מסוכרת מסוג 1 לא מאוזנת אשר בעקבות מצבו הבריאותי לא יכול לתפקד כעובד רגיל. התובע עלול לסבול מקיצור תוחלת חייו של שש עד שמונה שנים.
  43. מכל האמור לעיל, לאחר חקירת ד"ר ירושלמי בבית המשפט, המומחה סבור כי יש קשר בין רמת דחק גבוהה להופעת המחלה. בנוסף, על פי חקירתו הסכים המומחה כי יש לקחת בחשבון את מכלול גורמי הדחק והוא עצמו מתקשה לאבחן את תאונת העבודה משאר גורמי הדחק שהשפיעו על התובע (כמו גירושיו ומצבו הכלכלי) ומשכך יש לנסות לכמת את מידת הדחק כתוצאה מהתאונה אם היא הדומיננטית. לשם כך יש לבחון את חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בתיק. במידה ויוכח כי רמת הדחק עקב התאונה הייתה העיקרית והדומיננטית, ניתן יהיה לקבוע כי מחלת הסוכרת הנה תולדת תאונת העבודה במקרה הקונקרטי.

    נכות נפשית:
  44. מטעם התובע הוגשה חוות דעת פרופ' לוין  יוסף: פסיכיאטר מומחה. לאחר שבדק את התובע ועיין בתיעוד הרפואי קבע המומחה בחוות דעתו כי התובע סובל מהפרעה נפשית בשם דיסתימיה. התובע מגלה הפרעה פסיכונאורטית קשה על פי סעיף 34 ו כאשר יש סימנים קליניים מובהקים וקבועים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. המומחה סבור כי מדובר במקרה פסיכנאורוטי קשה וכי כושר התפקוד שלו נפגע באופן ניכר כולל פגיעה קשה בהתאמה סוציאלית ועל כן הוא ממליץ על נכות נפשית בשיעור של 50%.
  45. בחקירתו פרופ' לוין  יוסף: הסביר כי את חוות הדעת ביסס על תיעוד רפואי ושיחות עם התובע. המומחה העיד כי 74% הלוקים בהפרעת הדיסתימיה אינם פונים לטיפול (על פי מחקר שנעשה בארה"ב) וזה תלוי מספר פרמטרים כמו גישת הנבדק עצמו אם להגיע לטיפול. דיסתימיה זה מצב של דיכאון אשר נמשך לאורך זמן מעל שנתיים, והתובע ענה על כל הקריטריונים לפי הדיווח הסובייקטיבי שלו. המומחה העיד כי יש הטוענים כי אנשים הלוקים בסוכרת נוטים לפתח דיכאון וכן שדיכאון חושף את מחלת הסוכרת. המומחה העיד כי קבע נכות של 50% בגלל הדיסתימיה ובגלל שהיו בתובע סימפטומים פוסט טראומטיים. לפי הדיווח הסובייקטיבי של התובע הוא היה במצב דיסתימיה עוד לפני גילוי הסוכרת, אולם בשביל לאבחן דיסתימיה יש צורך בתקופה בת שנתיים והסוכרת הופיעה רק שבעה חודשים לאחר התאונה. המומחה בדק את התובע שנים רבות לאחר אירוע התאונה.
  46. המומחה הסביר כי לדעתו התובע אינו סובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית שנקבעה לו בצבא וזאת על סמך הסתכלות פני עבר על התנהלות חייו אחרי שחרורו, התובע עבד ברציפות ניהל משק בית ושימש אב לשלוש קטינות בגפו. המומחה הסביר כי הדרכים לטיפול בדיסתימיה נעשות על ידי שימוש בתרופות דיכאוניות וטיפולים פסיכולוגיים. יש טיפולים שיכולים לשפר את המצב, שילוב של תרופות ושל טיפול פסיכולוגי.
  47. המומחה סבור כי במקרה של התובע הגירושים לא היו טריגר משמעותי להפרעה הנפשית. המומחה הסביר כי הוא לא יכול לייחס את שיעור הנכות הנפשית לגירושים או לגידול הבנות לבד או לתאונה, בחלקים נפרדים. נכות זו כוללת את כל מצבו הנפשי. המומחה הסביר כי הוא מייחס חלק גדול מהנכות הנפשית לתאונה. המומחה התייחס לחוות דעת הנפשית מטעם הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי וקבע כי אין לתובע הפרעה הסתגלותית לשיטתו הואיל ודכאונו של התובע נמשך זמן רב ואינו זמני ולכן אין המדובר בהפרעה הסתגלותית.
  48. מנגד, הגישו הנתבעות חוות דעת פסיכיאטרית מטעמן שנערכה על ידי פרופ' אבנר אליצור לאחר שניתח את מצבו הנפשי של התובע, קבע המומחה בחוות דעתו כי לפנים משורת הדין ועל רקע מצב הדחק והמצוקה הסובייקטיבית יש להעריך את הנכות כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10% לפי תקנה 34 ב' לתקנות המל"ל באופן זמני לשנה אחת.
  49. בחקירתו, העיד פרופ' אבנר אליצור: כי למרות שהפגיעה הפיסית של התובע עקב התאונה לא הייתה קלה, מבחינה נפשית לו נותרה בו טראומה ואין עדות לתסמונת פוסט טראומטית למרות העדויות בדבר כאבים פיסיים קשים. שבעה חודשים לאחר התאונה המומחה בדק את התובע והעיד כי מצא רק תלונות בדבר כאבים פיסיים. המומחה סבור כי התובע סובל מהפרעת אישיות קלה שאינה בזיקה לתאונה וקושר את תגובותיו הנפשיות למחלה זו כהפרעה נפשית זמנית בלבד ועל כן העניק 10% נכות זמנית לשנה. בנוסף על פי התיעוד הרפואי שהוצג בפניו, דו"ח פסיכיאטר ממרץ 2000 תועדה תגובה חריפה למצב של דחק וגם מסיבה זו נקבעה הנכות. המומחה הסביר כי בשונה מוועדת המל"ל הוא לא התרשם כי בעיות פיסיות בגב כתוצאה מהתאונה הותירו בתובע נכות צמיתה. המומחה סבור כי מצבו הנפשי כתוצאה מהפגיעה בגב, זניח לעומת הבעיות האחרות בחייו של התובע המשפיעות הרבה יותר מהתאונה, כך למשל העובדה שהתובע נאלץ לגדל את שלושת בנותיו לאחר מסכת גירושים לא קלה.
  50. מצאתי לנכון לקבוע כי עקב התאונה, עקב הכאבים הפיסיים הקשים ופחדי התובע באשר ליכולתו לפרנס בגפו את שלושת בנותיו, התפתחה אצלו דרגת חרדה ולחץ נפשי גבוהים, בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. גם מומחה הנתבעות כותב בחוות דעתו כי סמוך לאחר התאונה תואר מצב של לחץ על ידי התובע, דאגות, מצוקה וחרדה על מהות הפגיעה ועל הדאגה לחינוך ולפרנסת הבנות. המומחה כתב בחוות דעתו כי מידי פעם בהתגבר הכאב וההגבלות הגופניות התובע הגיב באופן רגשי ובמצב של דחק. מומחה הנתבעות קבע נכות נפשית זמנית בשיעור 10% לשנה אחת מקרות התאונה, שנה בה התרשם כי התובע סבל ממצבי דחק ומצוקה סובייקטיבית. מחוות דעתו של פרופ' אליצור, השתכנעתי כי במקרה הקונקרטי היה דחק נפשי משמעותי מיום התאונה ולפחות עד תום שנה אחת ממנה.
  51. פרופ' לוין קבע כי התובע סובל ממחלת הדיסתימיה אשר מקורה בתאונה, על כן העניק לתובע 50% נכות נפשית בגינה. אני מקבל את הניתוח של פרופ' לוין באשר להנחה לפיה החלטת המערכת הצבאית באשר לנכותו הנפשית של התובע אינה נכונה. כמו כן איני מוצא קשר רב בין מצבו הנפשי לאחר התאונה לבין נסיבות משפחתו הגדולה או מצבה הכלכלי בנערותו ובהתבגרותו של התובע שכן טענות אלו לא הוכחו מספיק.
  52. הוכח בפני כי אמנם התובע היה שרוי בסכסוכים זוגיים עם אשתו לשעבר אולם לא נמצא כל תיעוד רפואי נפשי ממנו ניתן להשליך כי סיפור גירושיו הוא העיקר במצוקתו הנפשית לאחר התאונה. הן ד"ר ירושלמי והן פרופ' לוין התרשמו כי התאונה הותירה בתובע מצוקה נפשית קשה. ויכול להיות כי תובע אחר בנסיבות חיים אחרות לא היה מושפע כשם שהושפע התובע, אולם התרשמותי לאחר עיון פעם אחר פעם בחוות הדעת ובחקירות המומחים הרבים בתיק זה, כי עיקר תחלואתו הנפשית נבעה מהתאונה.
  53. אני סבור כי התובע סובל מעשרה אחוזי נכות נפשית בזיקה לגירושיו שאינה בקשר לתאונה (כדעת מומחה הנתבעות) וכן מ-20% נכות נפשית בזיקה לתאונה, כחלק ממחלת הדיסתימיה אשר תקפה את התובע לאחר התאונה. פרופ' לוין בעדותו הודה כי אינו יכול לייחס שיעורי נכות נפרדים במחלה זו בזיקה לגירושים וחלק מהנכות לתאונה ולדבריו הוא לא יכול לחלק את כל חמישים האחוזים בין הטריגרים השונים אולם הוא משוכנע כי עיקר המחלה נובעת מהתאונה.
  54. משכך, אני סבור כי עקב התאונה יש לקבוע לתובע מצב נפשי בשיעור של 20% המהווה לדעתי מצב חמור וקשה ביחס לנסיבות המקרה שלפניי, מצב אשר הוליד בתובע הנ"ל את מחלת הסוכרת ועל כן אני סבור כי יש מקום לייחס בתיק דנן את התפרצות מחלת הסכרת כתוצאה מדחק נפשי קשה עקב אירוע התאונה.
  55. סיכום הנכויות הרפואיות:
    1. התובע סובל מנכות אורתופדית בשיעור של 19%.
    2. התובע סובל מנכות נפשית בשיעור של 20% בזיקה לאירוע התאונה.
    3. התובע סובל מנכות בשל מחלת הסוכרת בשיעור של 65% שהתפרצה עקב אירוע התאונה.
    4. התובע סובל מנכות נירולוגית  בשיעור של 10% בזיקה למחלת הסוכרת שהתפרצה.
    5. סך הכל נכותו הרפואית המשוקללת של התובע 79.5%.
  56. חוות דעת ד"ר ישראל טרייבר: מומחה למחלות ריאה ולרפואה תעסוקתית מטעם התובע, ציין בחוות דעתו כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לכל עבודה הדורשת מאמץ גופני, הרמת משאות כבדים, כיפופי גב תדירים, טיפוס על מדרגות וסולמות, הליכה ועמידה וישיבה ממשוכות. מחלתו מחמירה והתמונה המצטיירת היא של תובע מוגבל ביותר לעבודה. בעקבות מגבלותיו סובל מהפרעות בפעולות פשוטות כגון: לבוש, נעילת נעליים הפרעות שינה עקב הכאבים ופגיעה בתפקוד המיני, יש פגיעה באיכות החיים הגורמות לו תחושה של תסכול . התובע מתקשה לשמור על ערנות וריכוז במהלך כל היום והוא זקוק למנוחה ולשינה במהלך היום. בגין הזדקקותו לזריקות אינסולין ולבדיקות דם רבות מידי יום התובע סובל מהופעת ירידות ברמת הסוכר והופעת חולשה, הזעה וסחרחורות, תופעות המגבילות ביותר ופוגמות קשות בתפקודו ובאיכות חייו. כל אלו מהווים מחסום בולט לאפשרות חזרתו לעבודה ומגבילים כל אפשרות לעיסוק או עבודה.
  57. בנוסף, אין לתובע השכלה והכשרה כל שהיא למקצוע מתאים אחר. התובע למד 10 שנ"ל ללא הכשרה ו/או תואר. התובע סובל שנים רבות מכאב מתמשך וקשה של הצוואר, גב עליון וגב תחתון. בבדיקה הגופנית היו סימנים של הגבלה משמעותית של תנועה או תנועה לא תקינה של הצוואר והגב התחתון עם פגיעה בתפקוד היום יומי. בנוסף התובע סובל מסוכרת עם פגיעה ברשתית והופעות של היפוגליקמיה הגורמות לחולשה כללית ולסחרחורת. על כן סבור המומחה כי התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודתו הקודמת והוא זקוק לעזרה בניהול משק הבית.
  58. המומחה הוסיף כי שילוב המצבים הרפואיים מהם התובע סובל, בשילוב עם רמת השכלתו וחוסר יכולתו לעבוד בעבודה ללא מגבלות ( מגבלות של ישיבה ללא הליכה ועמידה מושכת שלא דורשת מאמץ פיסי, הרמת משאות כבדים וכיפופי גב תדירים) מונעת מהתובע באופן מעשי כל אפשרות להשתלב בשוק הפתוח. לדעת המומחה נכותו התפקודית של התובע הנה מלאה בשיעור של 100%.
  59. ד"ר ישראל טרייבר נחקר בבית המשפט והסביר כי הוא התרשם שהתאונה היוותה עבור התובע אירוע טראומטי מאד.  אם התובע היה סובל רק מבעיה אורתופדית ללא התפרצות מחלת הסוכרת, טווח העבודות שהיה יכול לעבוד בהן היה גם מצומצם, הואיל והתובע אינו יכול לעמוד או לשבת לזמן ממושך בשל כאבי הגב. המומחה הסביר כי התובע אינו יכול כיום לעבוד כסדרן מוניות בשל העדר השכלה בכל הנוגע בתחום המחשבים. המומחה סבור כי התובע אינו יכול לעבוד כפועל ייצור כי זו עבודה פיסית. כמו כן אינו יכול לעבוד בתור טכנאי בכל מקום כי הוא סובל מבעיות גב ומתקשה לשבת. המומחה סבור כי  שיקום התובע כיום קלוש ביותר.
  60. מנגד טוענות הנתבעות כי, אין לקבל את חוות דעת ד"ר טרייבר מן הטעמים הבאים: האירוע לא היה טראומטי כסברתו של המומחה. המומחה שלל את כושרו הפיסי בעיקר בשל כאבי הגב מהם התובע סובל בניגוד לחוות דעת האורתופדיות שהוגשו.
  61. אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע הנה בשיעור נכותו הרפואית 79.5% ולא 100% כדעת התובע. התובע תפקד כאב חד הורי לשלוש קטינות חרף קשייו הפיסיים והנפשיים בגפו. התובע העיד כי נמנע מלפנות לגורמי הרווחה על מנת שלא ידבק רבב בבנותיו. התובע לא הוכיח כי מיצה כל דרך בענף השיקום מטעם המל"ל. מאידך חוות דעתו של ד"ר טרייבר ארוכה ומפורטת מספיק לצורך הוכחת הקשיים והמגבלות בהשתלבות התובע במסגרת תעסוקתית במצבו כיום.
  62. כדי שניתן יהיה לחשב את סכום הפיצוי הסופי, על הצדדים להגיש לבית המשפט תוך 30 ימים מהיום, חוות דעת אקטוארית עדכנית בהתאם לנתוני המוסד לביטוח לאומי ובהתאם להכרעות פסק דין זה. כמו כן הצדדים יגישו התייחסותם (2 עמודים לכל היותר) בנוגע לפרק הניכויים בלבד. לאחר קבלת חוות הדעת והתייחסויות הצדדים  יושלם פסק הדין.
  63. קובע התיק לתזכורת פנימית למתן פסק הדין הסופי ליום 13.6.2013. המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים בדואר רשום. ניתנה היום,  כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

אליהו קידר 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

עופר משולם נ' עמי מיטרני בע"מ | 05 אוגוסט 2013

עופר משולם נ' עמי מיטרני בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 50246-06 משולם נ' עמי מיטרני בע"מ ואח' | 5 באוגוסט 2013

בפני: כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר

תובע: 1. עופר משולם

נגד

נתבעים: 1. עמי מיטרני בע"מ
2. חברת ביטוח הדר

פסק דין


בהתאם ובהמשך להחלטה מיום 1.5.2013 ולאחר עיון בהודעות התובעת מיום 11.6.13, פסק דין זה יעסוק אך בנזקיו של התובע עקב התאונה מיום 22.7.99.

נכות רפואית:
התובע סובל מנכות אורתופדית בשיעור 19%.
התובע סובל מנכות נפשית בשיעור של 20% בזיקה לאירוע התאונה.
התובע סובל  מנכות בשל מחלת הסוכרת בשיעור של 70% (ולא על פי החלטתי הקודמת מפאת טעות) עקב התאונה.
התובע סובל מנכות  נוירולוגית בשיעור של 10% בזיקה למחלת הסוכרת שהתפרצה.
סך הכל נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור של 82.5%. נכותו התפקודית כגובה נכותו הרפואית.

כאב וסבל:
בסיכומיו טען התובע כי הוא הפך מאדם כשיר לכל תפעולה לשבר כלי על כל המשתמע מכך, ועל כן בנסיבות העניין מבקש לפסוק לו מיליון ₪.
הנתבעות מצדן מתייחסות לראש נזק זה על פי נכותו האורתופדית של התובע בלבד.
סבורני כי נכון יהיה לקבוע בהתחשב בסבלו של התובע, נכותו המורכבת, קשייו הפיסיים והנפשיים, הטיפולים שעבר, תופעות הלוואי של מחלת הסוכרת יש לקבוע פיצוי בסך של 450,000 ₪.

ניידות:
התובע טוען כי לאור מצבו הרפואי והתפקודי מתקשה להשתמש בתחבורה ציבורית ונאלץ בעל כורחו להזדקק לשירותי מוניות על מנת להגיע  לטיפוליו הרפואיים.
מנגד טוענות הנתבעות כי התובע לא הוכיח את הוצאותיו הנטענות בראש נזק זה וממילא אלה מכוסות במסגרת חוק הביטוח הלאומי ככל שמדובר בנסיעות לטיפולים רפואיים.
אני פוסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של  15,000 ₪ לעבר ולעתיד.

שיקום נפשי, טיפול פסיכולוגי, ניתוחים עזרת צד ג':
התובע טוען כי יידרש לטיפול שבועי נפשי וכן עזרת צד ג' מוגברת.
הנתבעות טוענות כי מאז התאונה ועד היום לא פנה התובע ולו לטיפול אחד בתחום בריאות הנפש וכי סביר להניח כי לא יעשה כן גם בעתיד. הנתבעות מציעות לפצות התובע בסכום גלובלי בלבד בתקופת ההחלמה.
אני סבור כי יש לפצות את התובע בגין טיפולים נפשיים להם נזקק ויזדקק עקב התאונה. בעבור פרק זה אני סבור כי יש מקום לפצות את התובע בסך של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.

הפסדי השתכרות:
שכרו הרבע שנתי עובר לתאונה היה 7,669 ₪, בשערוך ליום זה: 15,908 ₪ (בתוספת הצמדה).
התובע מקבל מיום התאונה סך של 6,000 ₪ כפיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה 12,445 ₪ (בתוספת הצמדה).
על כן הפסדיו של התובע החודשיים בסך של 3,463 ₪.
פני עבר: 3,463 ₪ X  82.5% X  167 חודשים (מיום התאונה ועד ליום זה) = 477,114 ₪.
פני עתיד: התובע יליד 11.10.61 יגיע לגיל פרישה ביום 11.10.2028 (מקדם היוון של 15 שנים ושלושה חודשים)- 146.7099.
146.7099X  3,463 ₪ X 82.5%= 419,146 ₪.
סך הכל אובדן הכנסה עבר ועתיד: 896,260 ₪.

ניתוחים וטיפול רפואי – הוצאות עבור שכירת שירותים מיניים:
התובע טוען כי עקב התאונה הוא לא יוכל לכונן קשר חברתי לרבות מיני ללא תשלום כספי בצדו ועל כן הוא יזדקק לסארוגייט לפחות פעם בשבוע בעלות טיפול של 700 ₪ למפגש.
אינני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח הצורך בהוצאות מהסוג הזה ועל כן איני פוסק כל פיצוי.

קיצור תוחלת החיים ואובדן הנאות החיים:
מצבו הרפואי של התובע, על פי הראיות וחוות הדעת שהונחו בפניי, מצביעות על סבירות גבוהה כי תוחלת חייו התקצרה. בשל תופעות הלוואי ממכלול הנכויות והתחלואים עקב התאונה, אין בלבי ספק כי יש מקום לפיצוי בגין פרק זה. על כן אני סבור כי יש מקום לפצותו בסך של 150,000 ₪.
סכום התביעה לפני ניכויים: 1,563,260 ₪.

ניכויים:
התובע הגיש חוות דעת אקטוארית מעודכנת שנערכה על ידי חברת גד שפירא אקטוארים, כלכלנים בע"מ, לפיה שערוך הסכומים שקיבל התובע מענף נכות בעבודה  בגין דמי הפגיעה והמענק הנם בסך של 191,834 ₪.
תגמולי הבטחת הכנסה בסך נומינאלי של 97,044 ₪ משוערכים (אמצע תקופה) בסך של 114,217 ₪.
דמי אבטלה בסך של 25,492 ₪ משוערכים (אמצע תקופה) בסך של 30,005 ₪.
איני סבור כי יש מקום לנכות את תגמולי המל"ל הניתנים לתובע מאת ענף נכות כללית, הואיל ורופאי המל"ל נדרשו לשאלת הזיקה הסיבתית שבין הנכות לבין התאונה והכריעו בה באופן כזה שאין זיקה, ורק 19% מהנכות הנה בזיקה לתאונת העבודה (נכות אורתופדית).
בנוסף, ראוי להעיר כי במהלך ניהול התיק עמדה הנתבעת על כך כי אין להכיר בקשר סיבתי בין נכותו הכוללת של התובע על פי פסק דין זה לבין התאונה, ויש להכיר רק ב-19% הנכות בזיקה לה. על כן אינה יכולה הנתבעת לטעון דבר והיפוכו מקום שנח לה.
סך הכל הניכויים: 336,056 ₪.

סוף דבר:
סך הכל סכום התביעה לאחר הניכויים: 1,227,204 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובע את סכום התביעה, בצירוף הוצאות משפט (לרבות שכר טרחת מומחים, אגרות ותשלומים על פי הפרוטוקולים), כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הוצאתם בפועל על ידי התובע ועד התשלום המלא בפועל על ידי הנתבעות, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שפסקתי לעיל.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לכל אחד מהצדדים בדואר.  זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.
ניתן היום,  כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

אליהו קידר 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

פרטי יצירת קשר

משרד עו"ד אמיר לווינשטיין

כתובת: רחוב יוסף אליהו 14, ת"א

טלפון: 03-5250484